בלב המחלוקת בין הצדדים עמדה שאלה, מהו דין הרווח שנצמח לאישה, בגין מכירת נכס מקרקעין שהיה רשום על שמה ואשר נרכש על ידה (לאחר נישואיה), האם המס יחושב לפי "חישוב מס נפרד" בצמוד להכנסתה או לפי חישוב מאוחד יחד עם הכנסת בעלה. בני הזוג נישאו לפני חקיקתו של חוק יחסי מימון בין בני זוג, התשל"ג – 1973.

 

בית המשפט קבע, כי סעיף 48ב לחוק מס שבח קובע כי מס על שבח מקרקעין, יחושב כאילו היה מס על הכנסה רגילה וזאת במטרה לצמצם את תחולת הסעיף, כך שלא לכל דבר ועניין יחשב השבח כהכנסה רגילה, אלא רק לגבי קביעת שיעורי המס והזיכויים ממנו. לכן, לא ניתן לייחס לשבח המקרקעין הוראות אחרות מפקודת מס הכנסה (כמו חישוב החובה לחישוב מס מאוחד).

 

לכן, כאשר מיסוי השבח מתבצע במסגרת חוק מס שבח, יש לראות באישה כמי שהיא "חייב במס" בגין השבח שנצמח על נכס בבעלותה, וזאת מבלי להיזקק כלל להוראות פקודת מס הכנסה, בעניין חישוב המס במאוחד עם בעלה.

במכירת נכס הרשום ע"ש שני בני הזוג (או שרשום ע"ש אחד מהם, אך שייך לשניהם על פי "חזקת השיתוף"), ניתן לפצל את השבח שנוצר במכירה לשני בני הזוג בחישוב נפרד, ובמקרה שאחד מהם אינו עובד או שהיה בעבר בעל הכנסות נמוכות, ניתן לבקש פריסה לאחור של חלקו(ה) ברווח (עד 4 שנים), ולנצל את נקודות הזיכוי והזיכויים של אותו בן זוג, להקטנת המס על חלקו(ה) בשבח המקרקעין, שתוצאתו - קבלת החזרי מס, מהמס שנוכה במקור בעיסקה.