בלב המחלוקת בין הצדדים עמדה שאלה, מהו דין הרווח שנצמח לאישה, בגין מכירת נכס מקרקעין שהיה רשום על שמה ואשר נרכש על ידה (לאחר נישואיה), האם לפי חישוב מס נפרד בצמוד להכנסתה או לפי חישוב מאוחד עם הכנסת בעלה. בני הזוג נישאו טרם חקיקתו של חוק יחסי מימון בין בני זוג, התשל"ג – 1973.

 

בית המשפט קבע, כי הרישא לסעיף 48ב לחוק מס שבח הקןבעת כי מס על שבח מקרקעין יחושב כאילו היה על הכנסה רגילה באה לצמצם את תחומי תחולת הסעיף, כך שלא לכל דבר ועניין יחשב השבח כהכנסה חייבת, אלא רק לגבי שלב קביעת שיעורי המס והזיכויים ממנו. כלומר לא ניתן לייחס לשבח המקרקעין הוראות מפקודת מס הכנסה (כמו חישוב מאוחד) אלא רק לגבי שיעורי המס.

 

לכן, בנסיבות אלה, כאשר מיסוי השבח מתבצע במסגרת חוק מס שבח, הרי שיש לראות באישה כמי שנחשבת ל"חייב במס" בגין השבח שנצמח על נכס בבעלותה, וזאת מבלי להיזקק כלל להוראות פקודת מס הכנסה, בעניין חישוב המס במאוחד עם בעלה.

במכירת נכס הרשום ע"ש שני בני הזוג (או שייך להם משפטית על פי "חזקת השיתוף"), ניתן לפצל את שבח לשני בני הזוג בחישוב נפרד, ובמקרה שאחד מהם אינו עובד או בעל הכנסות נמוכות, ניתן לבקש פריסה לאחור של חלקו(ה) ברווח (עד 4 שנים), וניצול נקודות הזיכוי והזיכויים של אותו בן זוג, להקטנת המס על חלקו(ה) בשבח המקרקעין, וקבלת החזרי מס משמעותיים, מהמס שנוכה במקור אוטומטית.