המערערות הן עמותות שרכשו קרקע בשנות ה- 80. בשנים 2000 – 2001 התקשרו העמותות עם משתכנים בעיסקה שטיבה נדון בבית המשפט בשאלה, האם זו עיסקת רכישת קרקע בלבד מהעמותה, או רכישת הדירות עצמן "על הנייר",  (ההסכם נחתם בטרם הבנייה). בין המשתכנים נערך הסכם שיתוף. ההסכם הנוסף נערך בין המשתכנים לבין שלושה נציגים שערכו הסכם עם חברת סולל בונה לבניית בתי מגורים.

 

ועדת הערר פסקה שיש לראות את העיסקה כמכירת הדירות ולא רק הקרקע, על כל המשתמע מכך לעניין מס רכישה ומיסוי העמותות בגין המכירה, לרבות מס מכירה. בערעור שהוגש לבית המשפט העליון, הוא אימץ את עמדת ועדת הערר וקבע מספר כללים מנחים לאבחנה בין מכירת קרקע ע"י עמותה למשתכנים ובנייה משותפת, לבין מכירה לקונים של דירות ע"י העמותה: במקרה הנדון נערכו פעולות מקדמיות ע"י העמותות באמצעות עמותה שלישית ובאמצעות אחרים להשגת אישורי בנייה ועריכת תכניות אדריכליות. בנוסף לכך, העמותות היו זכאיות לתת הוראות לקבלן בקשר לבניה. עובדות אלה אינן מתיישבות עם העמדה שהן היו נציגות של המשתכנים בלבד.

 

מנקודת ראות המשתכנים, אין סבירות שבהסכם לרכישת קרקע בלבד היו מסכימים להעניק לעמותה זכות בלעדית לה בכל הקשור לבניית הדירות. כמו כן במהלך ביצוע ההסכם, לאחר תחילת הבנייה, הצטרפו משתכנים חדשים. עובדות אלה אינן מתיישבות עם המצג של רכישת קרקע בלבד. לפיכך נפסק כי יש לראות את העיסקה בין העמותות למשתכנים כעיסקת מכר הדירות עצמן בהיותן "על הנייר".

הערעור נדחה.