היתרונות בהפעלת העסק במסגרת של חברה בע"מ	1
	תשלומים שמשלמת חברה לבעלי השליטה	2
	תשלום משכורת לבעלי השליטה – כדאי לדווח על משכורת גם כשחברה מפסידה	3
	הכנת מקור כספי נזיל לתשלום פיצויים לבעלי השליטה	4
	הפקדה בקרן השתלמות לבעלי שליטה – כהוצאה מוכרת לחברה	5
	תשלום דמי ניהול לבעל השליטה (כולל לחברת ניהול של בעל שליטה)	6
	חלוקת דיבידנד לבעלי המניות	7
	שכר דירקטורים – האם חייב בביטוח לאומי?	8
	חישוב מס נפרד לבני-זוג העובדים באותו עסק (באותה חברה)	9
	חברת "ארנק"	10
	שינוי חקיקה צפוי בקשר ליתרות חובה של בעלי השליטה – בספרי  החברה	11
	ריבית על הלוואות בין חברות	12
	עסקאות בין צדדים קשורים (וחברות קשורות)	13
	הסבת הכנסות לחברה – לנישום מותר לבחור אם לפעול כיחיד או חברה  פסק דין – ע"מ 820/08 זילברמן פלומין (1984) בע"מ ואח' פ"ש חיפה	14

	מיסוי בינלאומי	15
	חובת דיווח מיוחד על "מחירי העברה" בעסקה בינלאומית	16
	הקטנת מקדמת המס כאשר החברה משלמת הוצאות "עודפות"	17
	עמדה חדשה של רשות המיסים לגבי חברות המציגות דוח כספי על בסיס מצטבר עם התאמה לשיטת המזומנים	18

 

 

 

 

תפעול העסק במסגרת של חברה בע"מ מקנה יתרונות בעיקר בארבעה תחומים:

א)      הגבלת אחריותם של בעלי המניות – עקרון הערבות המוגבלת קובע כי בעלי העסק אינם מחוייבים לשאת בחובות החברה, לרבות חובות שנוצרו עקב תביעה משפטית וכו', למעט כלפי אותם נושים שקיבלו מבעלי העסק ערבות אישית – ורק במקרים האלה.

 

ב)      יתרונות מיסוי - בתכנון מס נכון ניתן לחסוך מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי ומס בריאות, לעומת התשלומים במישור העסק של יחיד / שותפות.

 

ג)        תדמית – לחברה בדרך כלל יש תדמית גבוהה יותר בעיני הספקים, הלקוחות וכו'. (כידוע, עסקים גדולים תמיד מאוגדים כחברה..).

 

ד)      המשכיות – החברה ועסקיה ממשיכים להתקיים גם בפרישה (או מות חו"ח) של שותף לעומת שותפות או עסק יחיד שמפסיקים להתקיים במות בעל העסק או אחד השותפים.

 

 

  

 

 

כל פעולה עסקית/מסחרית בין החברה לבעלי השליטה שלה (תשלום דמי שכירות, דמי ניהול, מתן הלוואות וכו') חייבת להתבסס על הסכם ופרוטוקול של החברה המאשר את ההסכם.

 

מס הכנסה נוטה לבדוק ב"שבע עיניים" תשלומים מחברה לבעלי השליטה שלה.

 

ככל שיהיו יותר מסמכים מבססים, כך יקשה על שלטונות המס לטעון שהפעולה הינה פעולה מלאכותית.

 

כדאי לדווח על משכורות לבעלי שליטה גם בחברה הנמצאת בהפסדים  וזאת עד לניצול מדרגות המס הנמוכות (וניצול הניכויים והזיכויים) של בעלי השליטה, שכן הזיכויים והניכויים אינם עוברים משנה לשנה, מאידך, הוצאות המשכורת יגרמו להגדלת ההפסד של החברה, אשר יועבר לשנים הבאות.

 

 

 

 

 

 

 

הכנת מקור כספי נזיל לתשלום הפיצויים לבעל השליטה

 

מנהלי חברה הרוצים להכין מקור כספי זמין ונזיל לתשלום הפיצויים שלהם (בסוף תקופת עבודתם), יכולים ליצור קרן כספית שתופקד בתכנית מיוחדת בחברות בטוח. עקב סיווג מיוחד של התכנית לא ניתן לראות בהפקדה זו כארוע מס למרות שהכסף "צבוע" ספציפית כשייך לבעל השליטה.

 

החברה רשאית להפקיד עבור בעל השליטה בקרן השתלמות (לשכירים) את חלק המעביד עד 7.5% ממשכורתו שאינה עולה על 188,544 ש"ח לשנה וזאת במקביל להפקדת בעל השליטה – 2.5%.

 

 

 

1.          הוכחה ששירותי הניהול ניתנו בפועל.

2.          מותר לקבוע שדמי הניהול יהיו כ- % מהמחזור או מהרווח.

3.          קיים הסכם בכתב בין הצדדים הקובע את היקף השירות שיתן בעל השליטה ואת סכום דמי הניהול שהינם בסכום סביר יחסית להיקף השירות / הניהול.

4.          דמי הניהול משולמים באופן סדיר במהלך השנה. (זיכוי ותשלום בסוף השנה מצביע על מלאכותיות).

 

 

 

 

סוף שנת המס הינו מועד מתאים לשקול חלוקת דיבידנד. יחידים בעלי שליטה (בעל מניות מהותי) המקבלים דיבידנד מהחברה בשליטתם מתחייבים במס בשעור 30%. אך הדיבידנד אינו חייב בדמי בטוח לאומי ומס בריאות.

 

חברות ישראליות (למעט חברות משפחתיות) אינן משלמות מס על קבלת דיבידנד מחברה ישראלית אחרת. מסיבה זו כדאי להחזיק את המניות של החברות הפעילות באמצעות חברת אחזקות (ולא באופן ישיר) ולקבל את הרווחים של החברה הפעילה כדיבידנד לחברת האחזקות - ללא מס.

 

עמדת המוסד לבטוח לאומי שפורסמה ביום 18 בפברואר 2013 הינה כי כאשר שומת מס הכנסה של מבוטח עצמאי כוללת גם הכנסה כעצמאי וגם הכנסות משכר דירקטורים – לא יבוצע כל פיצול, וכלל ההכנסה תתחייב בביטוח הלאומי, כהכנסתו של מבוטח עצמאי.

 

רק הכנסות משכר דירקטורים, אשר ידווחו בשומת מס הכנסה כהכנסות מיוחדות לפי סעיף 2(10) לפקודה, (ונציין כי אין שדה כזה בדוח למס הכנסה), יחשבו כהכנסה "פסיבית", ויחולו עליהן שעורי דמי הבטוח המקובלים  לגבי הכנסות פסיביות.

 

 

 

החל משנת 2015 ניתן לדרוש חישוב מס נפרד לבני זוג המועסקים באותה חברה גם אם יש לאחד מהם או לשניהם שליטה בחברה.

 

 

 

      "חברת ארנק" הוא כינוי לחברה שכל פעילותה מסתכמת בעבודתו של בעל השליטה המקבל תמורה לעבודתו ואותה הוא מסב לחברה אך מושך ממנה משכורת לא גבוהה, כאשר שאר הרווחים לא נמשכים ולכן משולם בגינם מס נמוך (מס חברות בלבד).

 

בפסק דין "בן שושן" נקבעו כללים המראים איך להמנע "מתאונת מס" למי שמחזיק בחברת ארנק.

ביום 14.8/2002 נחתם הסכם העסקה בין המערערת לבין מר אברהם בן שושן, שבמסגרתו הוסכם, כי מר בן שושן ישמש כמנכ"ל המערערת וכי התשלום בגין שירותיו ישולם כנגד חשבונית מס של המנכ"ל לקרן.

 

החשבוניות הונפקו לקרן על ידי חברת א. בן שושן ייעוץ ותכנון אסטרטגי בע"מ שהינה חברה בשליטתו הבלעדית של מר בן שושן.

 

פקיד השומה קבע, כי ההכנסה ששולמה לחברת בן שושן מהווה "הכנסת עבודה" בידי מר בן שושן בהתאם לסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, ולפיכך היה על המערערת לנכות מס במקור משכרו של מר בן שושן לפי סעיף 164 לפקודה וכן לשלם מס מעסיקים לפי חוק מס מעסיקים ומס שכר לפי חוק מע"מ.

 

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי בחינת ההסכם מעלה כי המדובר בהסכם להעסקתו של בן שושן כמנכ"ל הקרן ולא בהסכם לקבלת שירותי ניהול מחברת בן שושן – ההסכם מבטא התקשרות פרסונאלית עם מר בן שושן ולא עם החברה, שהוקמה רק לאחר חתימתו.

 

בן שושן לא משך מהחברה מעולם שכר או דיבידנד!

ההסכם נחתם עם בן שושן אישית.

החברה הוקמה כשבועיים לאחר חתימת ההסכם.

המינוחים ולשון ההסכם מצביעים על התקשרות אישית עם בן שושן על פי ההסכם, בן שושן זכאי ל-22 ימי חופשה בשנה. הוא מילא כל שנה טופס 101 כעובד.

הופק לו תלוש שכר חודשי בגין שימוש ברכב צמוד ומכשיר סלולרי שהועמדו לרשותו, כאשר המס שגולם בהם היה המס השולי שלו.

עם סיום ההתקשרות בין הצדדים נערך מסמך גמר חשבון ושולם לבן שושן אישית פדיון 84 ימי חופשה.

הוא הועסק בפועל במשרדי הקרן.

 

השופטת הבהירה, כי אין בפסק הדין בכדי לקבוע כי לא ניתן באופן עקרוני, לתת שירותי ניהול באמצעות חברה.

 

 

 

 בשנת 2015 יתרת חובה של בעלי השליטה צריכות להיות מחוייבות בריבית שנתית לא צמודה בשיעור של 4.07% לשנה (ללא הצמדה למדד). אם לא יתבצע החיוב – יחוייב בעל השליטה לשלם מס על ההטבה.

יתרת חובה של בעלי שליטה עלולות להיחשב כמשיכת דיבידנד החייבת במס 30% במיוחד כאשר היתרה עומדת ללא פרעון. כדי להימנע מ"תאונת מס" זו, יש לוודא שההלוואה שלקח בעל השליטה מלווה בהסכם הלוואה ופרוטוקול.

 

 

 

 

 

 

 

 

    סעיף זה 3 (י) קובע כי יחיד או חברה שנתנו הלוואה שנרשמה בספרים (המנוהלים לפי שיטת החשבונאות הכפולה) ללא ריבית או בריבית נמוכה מהשיעור  שנקבע בתקנות מס הכנסה (שיעור הריבית שנקבע לשנת 2015  הוא 3.05%) יהיה נותן ההלוואה חייב במס על הפרש הריבית גם אם לא קיבל אותה בפועל (ריבית רעיונית). נקבע כי הוראות הסעיף יחולו רק במקרה שבו מתקיימים "יחסים מיוחדים" בין נותן ההלוואה לבין מקבל ההלוואה. ("יחסים מיוחדים" כגון יחסים שבין חברות קשורות, אדם לקרובו, החזקה, במישרין או בעקיפין, ב- 5% או יותר, באחד או יותר מאמצעי השליטה ביום אחד לפחות בשנת המס של צד אחד להלוואה במשנהו וכד').

 

     הסעיף אינו חל על הלוואה שאינה צמודה למדד כלשהו ואינה נושאת ריבית  כלשהי, שנתנה חברה לחברה בשליטתה, כנגד שטר הון שהונפק לתקופה של חמש שנים לפחות, ובלבד שההלוואה אינה ניתנת לפירעון לפני תום התקופה האמורה והפירעון נדחה בפני התחייבויות אחרות וקודם רק לחלוקת עודפי הרכוש בפירוק.

 

לפיכך, כאשר חברה נותנת הלוואה לחברה שבשליטתה, ללא ריבית או בריבית נמוכה והיא אינה  רוצה להתחייב במס בגין הכנסה מריבית רעיונית, עליה לסווג את ההלוואה כשטר הון, העומד בתנאים שפורטו לעיל.

 

 

 

 

 

 

        כאשר מתבצעות עסקאות בין צדדים קשורים או בין חברות קשורות (למשל חברת אם עם חברת בת)  כגון: מכירות, קניות, הנחות, דמי ניהול וכו', יש להוכיח כי לכל  עיסקה כזו יש בסיס כלכלי.

 

פקיד השומה יבדוק עסקאות אלה בקפידה וביתר דקדקנות.

 

        יש למסד את היחסים העסקיים בהסכמים כתובים ולשמור על עקביות בסכום עלות השירותים והמוצרים הנמכרים מחברה לחברה.

 

       

זהו פס"ד נוסף, המאשר את זכותו של נישום לפעול באמצעות חברה כאשר שיקול המס הוא בהחלט שיקול לגיטימי.

 

        וכלשון בית המשפט:

   בפס"ד הנ"ל, נדונה השאלה האם הכנסתה של חברה, הנובעת מחוזה פיקוח על בנייה, אשר נחתם בין החברה לבעלי המקרקעין, אשר בחלקם הינם בעלי מניות בחברה, הינה הכנסתה של החברה או הכנסתם של בעלי המניות.

    החברה ביקשה לראות בהכנסות אלו כהכנסתה, ולקזז הפסדים מעסק אשר היו לחברה קודם לכן. לטענת פקיד השומה, מדובר בעסקה מלאכותית, שיש להחיל עליה את הוראות סעיף 86 לפקודה. ביהמ"ש לא קיבל את עמדת פקיד השומה כי המדובר בעסקה מלאכותית, אבל קבע שמדובר בהסבת הכנסה לחברה שהיא בבחינת הסבה לא כשרה, שכן לגישת ביהמ"ש לא ניתנו שירותים ע"י החברה, אשר מזכים אותה באותה הכנסה.

 

  מפסק הדין ניתן ללמוד, כי לא די בהקמתו של תאגיד על מנת לקבוע כי ההכנסה היא הכנסת החברה, ולא די בכך שיחתם חוזה שהחברה צד לו, נדרשות הוכחות לכך שמדובר בהכנסת החברה (ראו גם פס"ד תחנת שירותי רכב רוממה חיפה בע"מ ופס"ד ארגורן ניהול בע"מ).

 

•        החברה משלמת משכורת או דמי ניהול למנהליה, אשר מייצרים עבורה את ההכנסה (אין די בשווי רכב).

•         חברה ללא עובדים / מנהלים, היא פיקטיבית!

•         החברה מקבלת תקבולים בפועל, אשר מבוססים על תחשיבים הגיוניים (לא די בחיוב / זיכוי בהנה"ח).

•         לקוחות החברה יכולים להעיד כי קיבלו שירותים מהחברה.

 

 

 

 

 

 

     סעיף 85 א לפקודה קובע כי בעסקה בינלאומית שבה מתקיימים בין הצדדים לעסקה יחסים מיוחדים שבשלהם נקבעו מחיר העסקה ותנאיה, באופן שהופקו ממנה פחות רווחים מאשר היו מופקים בעסקה בין צדדים שאין ביניהם יחסים מיוחדים, יש לדווח על העסקה בהתאם לתנאי השוק.

    תקנות מחירי העברה קובעות, לגבי עסקה בינלאומית שלא אושרה על ידי פקיד שומה כעסקה חד פעמית, שיש לקבוע האם עסקה כזו הינה בתנאי שוק, וזאת ע"י עריכת חקר תנאי שוק, אשר במסגרתו תושווה העסקה לעסקאות דומות. (לפי שיטות מסוימות המפורטות בתקנות).

       

   בהתאם לתקנות, יראו את העסקה כעסקה שנעשתה בתנאי שוק כל עוד לא חרגו תנאיה מטווח תוצאות מסוים של תנאי שוק. במידה וחרגו תנאי עסקה זו מהטווח המוגדר בתקנות, ישתנה מחיר העסקה אשר נעשתה בפועל למחיר אחר, באופן ובדרך שנקבעו בתקנות, וכפועל יוצא יחויב הנישום במס בהתאם.

    במידה ומדובר בעסקה בינלאומית חד פעמית, אשר אושרה על ידי פקיד השומה ככזו, אין התקנות דורשות לבצע חקר תנאי שוק. והעסקה תדווח כאילו נקבעו המחיר או התנאים בין צדדים שאין ביניהם יחסים מיוחדים.

 

תקנות מחירי העברה מטילות על נישום שהיה צד לעסקה בינלאומית לדווח בדוח השנתי בטופס מיוחד כל שנה על ביצוע עסקה בינלאומית וכן את מחירה ותנאיה בפועל ומחירה ותנאיה בתנאי שוק. כמו כן, ולפי בקשתו של פקיד השומה, יגיש הנישום תוך 60 ימים, דוח המפרט את פרטי העסקה הבינלאומית.

 

 

לקראת תום שנת המס יש לערוך חישוב של סכום ההוצאות הלא מוכרות - הנקראות "הוצאות עודפות" שהוצאו במשך השנה ולשלם את המקדמה המתחייבת. ההוצאות העודפות הינן הוצאות שאינן מוכרות לניכוי לצרכי מס או שסכומן המוכר מוגבל בתקרה, הוצאות כאלה מחייבות את החברה לשלם מקדמה בשל הוצאות עודפות.

 

המקדמה בשל הוצאות עודפות ניתנות לקיזוז מהמקדמות הרגילות.

חברה המשלמת מקדמות שוטפות רשאית להקטין את המקדמות השוטפות בסכום המקדמה בשל הוצאות עודפות.

המקדמות בשל הוצאות עודפות ניתנות לקיזוז מהמס השנתי שבו החברה חייבת באותה שנה ואם אין רווחים השנה, הן מועברות לקיזוז מהמס בשנים הבאות  (צמוד למדד).

 

 

 

 

       

רשות המסים פרסמה את הוראת ביצוע 8/2012 הקובעת כי  "כאשר על פי כללי חשבונאות מקובלים ערכה החברה דוח כספי חשבונאי על בסיס מצטבר, לא ניתן לשנות את בסיס הדיווח בדוח ההתאמה  לצרכי מס לבסיס מזומן". רטרואקטיבית לכל שנת המס 2012 ואילך.

משמעותה של הוראה זו, הינה שינוי לרעת  חברות שדווחו עד היום לצורכי מס על בסיס מזומן כגון: חברות שיווק, חברות ביטוח, חברות החזקה, חברות השקעות, חברות כוח  אדם, חברות עורכי דין, אדריכלים,  מהנדסים ובעלי מקצועות חופשיים אחרים וכל חברה שאין לה מלאי מסחרי.

 

לפי הוראת הביצוע החדשה ייאלצו חברות כנ"ל לדווח רק בהתאם לבסיס מצטבר לפי כללי החשבונאות המקובלים – כלומר לשלם מס על חשבוניות העיסקה שהוצאו ללקוחות גם אם התמורה בגינן לא התקבלה עד סוף שנת המס.

 

בשנת המעבר מדווח לפי שיטת המזומנים לשיטה המצטברת עלול לחול מס בסכום גבוה מאוד!