בפסק דין של בית המשפט העליון (3289/12), נקבע הכלל כי שווי הזכות הנמכרת בעסקת קומבינציה הוא שווי השוק של הקרקע או של שירותי הבנייה לפי החלטת מנהל מיסוי מקרקעין.

 

מנהל מיסוי מקרקעין קובע את השווי על פי סווג הקרקע ויעוד הבניה (דירות, מסחרי, משרדים, תעשייה) כבסיס לעסקת מזומן – כלומר,כמה היה מקבל בעל הקרקע אילו מכר את החלק הזה של הקרקע במזומן,  וזאת לעומת שווי עלויות הבנייה של הקבלן הבונה עבורו על אותה קרקע.

 

 הנחת היסוד היא – שהשווי של העיסקה הוא לפחות מחיר המזומן שהיה מקבל בעל הקרקע אילו מכר במזומן את אותו החלק של הקרקע שהעביר לקבלן תמורת הבניה.

 

יש לזכור שלרוכש הזכויות בעסקת הקומבינציה ( קבלן/יזם), מחשבים את שווי הרכישה על בסיס עלויות הבנייה בתוספת כל תשלום שהוא לוקח על עצמו ובתוספת רווח קבלני מקובל.

 

אפשרי שהשווי למוכר יהיה שונה מהשווי לרוכש.

 

בית המשפט העליון אימץ את העמדה המחייבת את המוכר אשר מבקש לחשב את השווי לפי ערך שירותי הבניה , להוכיח את העלויות לבנייה בדרך של הצגת תחשיבים מפורטים לעלויות הישירות של כל הפרויקט – (ללא הוצאות  שיווק והנהלה), כשהן מוכפלות בחלק הבניה שנמסר לבעלי הקרקע.

 

ככל שבעל הקרקע משלם כספים לקבלן זה מופחת משווי המכירה, ככל שהוא מקבל כספים מהקבלן בנוסף – סכום זה מצטרף לשווי המכירה.