התובע, נתב תמונה בתחום החדשות, החל לעבוד בחודש אפריל 2000 כפרילנסר והוציא לנתבעת חשבוניות מס, כנגדן שולמה לו תמורה מוסכמת, שנגזרה ממספר המשמרות שביצע.

 

לטענת התובע יש לראות בו כעובד שכיר של הנתבעת וכפועל יוצא מכך הוא זכאי לזכויות של עובד. התובע הדגיש כי עשה עבודה דומה לעובדים שכירים אחרים, השתלב במערך העבודה של הנתבעת כאחד מעובדיה ולא היה לו עסק עצמאי משלו, אף שעשה כמו עובדים אחרים של הנתבעת, עבודות נוספות לצורך פרנסתו .

לא נמסרה לו הצעה לעבוד כעובד שכיר  ואילו היה מוצע לו, בוודאי שהיה שמח לעבוד כעובד. הואיל ופוטר למעשה, הוא זכאי לפיצויי פיטורים, תשלום חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה, תשלום עבור החזר הוצאות נסיעה ופיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה.

 

 

בית המשפט קובע כי יש לתת דגש רב "למבחן ההשתלבות". שתי פנים למבחן ההשתלבות: האחד – החיובי והשני – הפן השלילי. הפן החיובי כתנאי ל"השתלבות" במפעל הוא, שקיימת פעילות עיסקית ממשית שניתן להשתלב בה כחלק מהמערך הארגוני הרגיל של הפעילות.

 

הפן השלילי של מבחן זה, הוא שהאדם שבו מדובר אינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני.

 

כמו כן נדרש בית הדין לבחינת קיומם של מבחני משנה נוספים, ביניהם: אופן הפיקוח על ביצוע עבודה, צורת תשלום השכר ואופן ניכוי תשלומי החובה, רציפות הקשר, הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, ביצוע העבודה באופן אישי ועוד.

 

 

במקרה זה בית המשפט קובע כי התובע אכן שימש כעובד שכיר  של הנתבעת. הנתבים השונים שעמם עובדת הנתבעת, כולם (למעט אחד) הינם עובדים שכירים. מדובר בליבת הפעילות של הנתבעת ולא בפעילות צדדית.

 

ההתקשרות בין התובע לנתבעת הייתה בעלת אופי מתמשך, קבוע ומחייב.

 

בשנים הראשונות עבד שלושה ימים בשבוע ובשנים האחרונות הצטמצם ההיקף ליום בשבוע.

 

בית המשפט מדגיש ומציין כי לא נחתם עם התובע חוזה פרילנסר וברור שלא חוזה קבלן עם "סעיף גידרון" (ניסוח של בית המשפט העליון שקובע מה צריך לכלול הסכם כדי שיראו בו הסכם של קבלן ולא של עובד).

 

 

אומנם היו לתובע גם לקוחות אחרים,  אך אין בכך כדי להצביע כי לתובע עסק משלו.  אדם יכול להיות עובד שכיר של א' ועם ב' הוא  יעבוד כעצמאי.

 

במקרה זה לא נחתם חוזה של פרילנסר עם התובע.

 

לו היה נחתם הסכם של קבלן עצמאי שהתובע מתכחש לו - היה ניתן  להצביע על חוסר תום לב.