בפסק דין של ביהמ"ש המחוזי נדונו מספר סוגיות,  שאחת מהן היא: האם הפסד הון מהשקעה בחברה  זרה "שייך" לחברה או לבעלי השליטה בה?

 

המערער ואחיו בעלי מניות בחברת תכשיטים (להלן – "חברה").

 

בשנת 2002 בוצעה השקעה, בחברה זרה בגרוזיה, אך משום שהשותפים בגרוזיה לא רצו לעבוד מול חברה, חתם המערער על העסקה באופן אישי, אף שההשקעה היתה של החברה.

 

לצורך מימון ההשקעה משך המערער כספים מהחברה והעבירם לחו"ל באמצעות חשבון הבנק הפרטי שלו.

 

במאזניה של החברה לשנים 2002-2005 הוצגה ההשקעה כ"השקעה בחברה מוחזקת".

 

בשנת 2005 לנוכח העובדה כי השקעה ירדה לטמיון רשמה החברה הפסד הון בגין ההשקעה.

 

לטענת פקיד השומה ההשקעה אינה שייכת לחברה אלא למערער באופן אישי ולפיכך אין החברה זכאית להפסד ההון ויש לראות במימון ההשקעה מכספי החברה כמשיכת בעלים.

 

ביהמ"ש התעלם מהרישומים במאזני החברה לאורך השנים וייחס את ההשקעה לבעל השליטה ולפיכך לא הכיר בהפסד ההון בחברה וקיבל את עמדת פקיד השומה כי יש לראות בהשקעה כמשיכה של בעל השליטה.

בפסיקתו מסתמך ביהמ"ש בין היתר על כך שהמערער חתום על ההסכם, המערער ולא החברה היו צד לתביעה שהתנהלה בהקשר להחזקות בחברה הזרה, וכן על כך שהכספים עברו דרך חשבון הבנק הפרטי שלו.

 

 (1)   משמעות פסק הדין הינה כי ביהמ"ש  "מאפשר" במקרים מסוימים "להשקיף" השקעה/נכסים הרשומים בספרי חברה, ולראותם כהשקעת/נכסים של בעלי השליטה וזאת למרות הרישומים החשבונאים והדיווחים במאזנים.