השופט דחה את טענת העוררת, כי נוצרו לה הפסדי הון כתוצאה מהשקעתה בחברת מועדון כדורגל הפועל תל אביב בע"מ ובחברת שארפר אימג' בע"מ. זאת, מהטעם שהמערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח, כי אכן השקעות אלו ירדו לטמיון.

 

המערערת מכרה ביום 22.9.2005 את החזקותיה בחברת העוסקת בתחום הבטון ובדיקות הקרקע (חברה בשם "סיסטם") לחברה אחרת, בתמורה לסך של 1,200,0000$. באותו יום, נחתם הסכם נוסף בין המערערת לבין סיסטם, בו התחייבה המערערת שלא להתחרות בעסקיה של סיסטם למשך 24 חודשים, וזאת בתמורה ל-400,000$.

השופט קבע  ניתן לסַווג את התמורה בגין התחייבותה של המערערת שלא לפעול בתחום "בדיקת בטונים וקרקע" כהכנסה פירותית רק אם עיסוק זה היה בין עיסוקיה הרגילים של המערערת, בעוד שלא כך היו פני הדברים ולכל היותר מטרת ההתחייבות הייתה להימנע מרכישת חברות או גופים אחרים העוסקים בתחום זה.

השופט הוסיף וקבע, כי המערערת מכרה לסיסטם את זכותה להתחרות באמצעות רכישת חברות או

גופים אחרים העוסקים באותו תחום, וכי זכותה זו היא "נכס" במובן סעיף 88 לפקודה, והתמורה שהתקבלה בגין מכירתה הצמיחה רווח הון.

 

המערערת ביצעה במהלך השנים 2004 ו-2005 מאות עסקות במט"ח, אשר הניבו לה הפסדים בסכום של כ-1.5 מליון ש"ח בשנת 2004 וכ-0.5 מליון ש"ח בשנת 2005.

לטענתה, מאפייני העִסקות מצביעים על פעילות עסקית, ולפיכך יש להכיר בהפסדיה מפעילות זו כפעילות עסקית.

השופט קבע, כי לא התקיימו לגבי המערערת המבחנים(פס"ד ברנר)  המצביעים על פעילות עסקית, מה גם שהמערערת לא דיווחה כְּלל למשיב כי עיסוקה הוא גם במט"ח.