המוסד לביטוח לאומי פרסם חוזר הבהרה המפרט את המצבים השונים של תושב ישראל שעובד בחו"ל כשכיר, וכתוצאה מכך את אופן חיובו בדמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות.

 

ההחלטה בדבר תושבותו של המבוטח מוטלת על המוסד לביטוח לאומי. פקיד הביטוח והגביה במוסד לביטוח לאומי רשאי לאשר תושבות או לשלול אותה, והחלטתו אינה תלויה בקביעתם של גופים אחרים כגון מס הכנסה, משרד הקליטה וכו'.

 

לגבי עובד שכיר בחו"ל יש להבחין במצבים הבאים:

1.       תושב ישראל המועסק כעובד שכיר אצל מעביד זר במדינה שחתומה עם ישראל על אמנה למניעת כפל דמי ביטוח לאומי.

 

2.       תושב ישראל המועסק כעובד שכיר אצל מעביד זר  במדינה שאינה חתומה עם ישראל על אמנה.

 

3.       תושב ישראל המועסק בחו"ל כעובד שכיר אצל מעסיק ישראלי.

 

(1)     תושב ישראל המועסק אצל מעסיק זר במדינת אמנה

עובד זה מסווג במוסד לביטוח לאומי כמבוטח בעל הכנסה "פסיבית" ומחויב בדמי ביטוח בריאות בלבד לפי בסיס מינימום. מאחר וישראל טרם חתמה על אמנות המסדירות רציפות ביטוח בריאות, כל תושב ישראל שנמצא בחו"ל חייב לשלם דמי ביטוח בריאות למוסד לביטוח לאומי בישראל.

 

(2)     תושב ישראל המועסק אצל מעסיק זר במדינה שאינה מדינת אמנה

       העובד מסווג במוסד לביטוח לאומי כבעל הכנסה "פסיבית" ומחוייב בדמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות בהתאם להכנסתו, כפי שהתקבלה בשומת מס הכנסה. כל עוד לא התקבלה שומה, המבוטח מחויב בדמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות לפי בסיס המינימום.

 

 

 

(3)     תושב ישראל המועסק כעובד שכיר בחו"ל אצל מעסיק ישראלי

כאשר מעסיק ישראלי שולח עובד תושב ישראל לחו"ל מטעמו, וחוזה העבודה נקשר בישראל, דינו של העובד כדין עובד שכיר במדינת ישראל.

       המבוטח ובני משפחתו זכאים לטיפול רפואי בישראל מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

 

         (ראה מאמר בעמוד 27 תכנון מס בקשר להקטנת תשלומי בטל"א לעובדים בחו"ל).