בעקבות הרפורמה במס נקבע, כי הכנסות של תושבי ישראל, שהופקו או שנצמחו בישראל, או מחוץ לישראל, חייבות במס.

בעניין זה חופף הדין לעניין מס הכנסה לדין לעניין דמי ביטוח לאומי. כלומר, כל ההכנסות מהמקורות המנויים בסעיף 2 לפקודה, המופקות בחו"ל בידי תושבי ישראל, נכנסות לבסיס החיוב בדמי ביטוח. כגון: דמי שכירות מנכסים בחו"ל, תמלוגים שנתקבלו בחו"ל, קצבאות מחו"ל ועוד (לעניין ריבית, דיבידנדים וכו' בשוק ההון, נקבעו תנאים שבהם הכנסות אלה פטורות מדמי ביטוח).

תושב ישראל, השוהה בחו"ל, מבוטח בביטוח הלאומי ומבוטח על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. זאת, כל עוד הוא מוכר במוסד לביטוח לאומי כ"תושב ישראל".

"תושב ישראל" הוא מי שמקום מגוריו הקבוע במדינת ישראל, מרכז חייו בישראל, הוא מצהיר על כוונתו להיות תושב ישראל על אף שהוא שוהה באופן זמני בחו"ל.

לגבי בני המשפחה (בן הזוג וילדים עד גיל 18) נקבעת, התושבות בדרך כלל, לפי תושבות בן הזוג השני (הבעל).

ההחלטה בנושא תושבות מוטלת על הביטוח הלאומי, על פי הכללים שנקבעו בפסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה.

קביעת מס הכנסה לגבי "תושבות", מהווה, לכל היותר, "גורם מסייע" להחלטה בביטוח הלאומי.

אחד מהגורמים, המשפיעים על קביעת התושבות של המבוטח בעודו בחו"ל, הוא תשלום דמי הביטוח בארץ. כלומר, כאשר אין בעובדות, כדי להכריע באופן חד משמעי עד לאיזה תאריך נחשב המבוטח כ"תושב", תאריך ייקבע העניין על פי התקופה שבעדה המבוטח שילם דמי ביטוח (אך לא מעבר לחמש שנים רצופות).

המוסד לביטוח לאומי רשאי להחליט על שלילת "תושבות" (כולל בדיעבד). על פי הנהוג, תשלומים, ששולמו למוסד לביטוח לאומי בעבור התקופה שמעבר לחמש שנות שהייה בחו"ל, מוחזרים צמודים למדד. זאת לאור העובדה שמי שאינו מוגדר כ"תושב ישראל" פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות (גם על הכנסות, שהופקו או שנצמחו בישראל).

תושב שנשללה תושבותו והוא חוזר לישראל, יהיה זכאי לזכויות על פי חוק הביטוח הלאומי רק כאשר הוא יוכר במוסד לביטוח לאומי כתושב ישראל (הגדרות "תושב" במשרד הפנים, או "תושב חוזר" במשרד הקליטה, אינן מקנות זכויות במוסד לביטוח לאומי).

כאשר מעסיק ישראלי, שולח עובד ישראלי לחו"ל, והסכם נקשר בישראל, דינו של העובד כדין עובד שכיר במדינת ישראל. התקופה המקסימלית למצב זה היא חמש שנים, ויש לקבל אישור מראש מן המוסד לביטוח לאומי, כדי להאריך את התקופה.

בתנאים מסויימים אפשר לראות גם בעובדים, שנשלחים לעבוד בחברות זרות שהינן חברות בת של חברות ישראליות כמבוטחים בישראל.

מבוטח, שהוא תושב ישראל, השוהה באופן ארעי בחו"ל, חייב לשלם דמי ביטוח בישראל. על פי תקנה 20 להוראות המיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח: מבוטח, ששוהה מעל 6 חודשים רצופים בחו"ל, מחוייב בתשלום דמי ביטוח, בתקופת שהותו בחו"ל, בשיעור דמי הביטוח החלים על מבוטח, שיש לו הכנסות פסיביות (שיעור זה יוטל על ההכנסות החייבות בדמי ביטוח). אם אין לו הכנסות – ישלם לפי המינימום.