|
חישוב ימי חופשה ודמי הבראה
חופשה שנתית : החופשה מכח החוק היא לפי מכסה שנתית, ולא לפי הנוכחות בכל חודש לחוד.
היה הקשר המשפטי שבין העובד ובין המעביד קיים כל שנת העבודה, והעובד עבד באותה שנה:
· לפחות 200 ימים – יהיו מספר ימי החופשה כאמור בחוק (לפי הותק).
· פחות מ- 200 ימים – יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר הימים שבחוק, כיחס מספר ימי העבודה בפועל אל המספר 200 (חלק של יום חופשה לא יובא במנין).
היה הקשר המשפטי שבין העובד ובין המעביד קיים בחלק משנת העבודה והעובד עבד בתוך אותו חלק שנה:
· לפחות 240 ימים – יהיה מספר ימי החופשה כאמור בחוק.
· פחות מ- 240 ימים – יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר הימים שלעיל, כיחס מספר ימי העבודה בפועל אל המספר 240;
המעביד חייב לשלם לעובד בעד ימי החופשה שכר בסכום השווה לשכר הרגיל.
השכר הרגיל לעניין סעיף זה הוא:
לגבי עובד שגמול עבודתו, כולו או חלקו, משתלם על בסיס של חודש – שכר העבודה שהעובד היה מקבל בעד אותו פרק זמן אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד;
לגבי עובד בשכר יומי – שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי חופשה: שכר העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים.
דמי הבראה
· לעובדים במשרה חלקית תשולם קצובת הבראה באופן יחסי לחלקיות המשרה.
· לקביעת תקופת הזכאות לא תובא בחישוב היעדרות בשל חופשה ללא תשלום וכל היעדרות אחרת שבה לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד.
למניעת ספק מובהר כי לקביעת תקופת הזכאות לעניין תשלום דמי הבראה תובא בחשבון תקופת חופשת לידה על פי החוק.
"משרה מלאה" הינה: למי שעובד 43 שעות בשבוע, 2,236 שעות שנתיות, כולל העדרויות בתשלום מהמעביד וחופשת לידה.
| 
תצוגת הדפסה