|
קצבת נכות ניתנת, למי שעקב ליקוי רפואי צומצם כושרו להשתכר מעבודה או ממשלח-יד, בשיעור 50% או יותר, ובלבד ששכרו בפועל צומצם בשיעור 50% לפחות, או שהכנסתו, בפועל, נמוכה מסכום השווה ל- 25% מהשכר הממוצע.
יש להדגיש, כי נדרש שהנכות הרפואית המשוקללת, תהא בשיעור 60% לפחות, או במקרה של כמה ליקויים - בשיעור משוקלל של 40% לפחות, למי שנקבעה לו נכות רפואית (בשל ליקוי אחד), בשיעור 25% לפחות.
(הגדרה מסובכת כמקובל אצלנו…).
צמצום ההכנסה נקבע בהתאם לשיעור שבו פחתה ההכנסה לאחר "התאריך הקובע" (המועד שבו נגרם למבוטח אי הכושר להשתכר לתקופה של 90 ימים רצופים לפחות), לעומת ההכנסה בתקופה שלפני ה"תאריך הקובע" (סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי).
הכללים לחישוב הצמצום בהכנסה, נקבעו בתקנות: (תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (צמצום בהשתכרות), התשמ"ד – 1984), שם נקבע כי, "התקופה הקובעת", אשר ביחס אליה נבחן הצמצום בהכנסות המבוטח, תהה:
· לעובד שכיר – שני רבעונים, לפי בחירת המבוטח, מתוך שמונה עשר החודשים הרצופים, שקדמו לתאריך הקובע.
· לעובד עצמאי – שנת מס אחת, לפי בחירת המבוטח, מבין שלוש שנות המס, שקדמו לשנת הכספים שבה חל התאריך הקובע.
אנו רואים שבחירת התקופה הקובעת לגבי שכיר גמישה יותר מאשר לגבי עצמאי.
התכנון
כאשר נוח יותר, להוכיח צמצום בהכנסות לפי הנדרש מעובד שכיר. יכול מי שמסווג כעצמאי בביטוח לאומי, לפנות בדרישה לשינוי סיווג רטרואקטיבי – תוך הבאת הוכחות לקיום יחסי עובד מעביד, בינו לבין מי ששילם את שכרו. כלומר לדרוש שיכירו בו "כשכיר" למרות שהגיש חשבונית מס כעצמאי.
בפסקי דין רבים כגון עב"ל 1505/04 – וילסום חאיק נגד המל"ל, חזר בית הדין על ההלכה הפסוקה, לפיה ניתן, בעיקרון, לאפשר שינוי סיווג רטרואקטיבי של מבוטח, גם בניגוד להצהרה מפורשת קודמת שהצהיר המבוטח. אומנם, על המבוטח להוכיח, כי חל שינוי במעמדו, ושינוי המעמד ייעשה רק כאשר ניתן הסבר מניח את הדעת בדבר הסיבה לשינוי ההצהרה.
כלומר – לפני הפנייה למל"ל בדרישה לשינוי סיווג – יש להכין את ההוכחות הנדרשות וכן את הסיבה מדוע נרשם המבוטח בסיווג אחר מזה שהוא טוען כיום.
שינוי המעמד עשוי לאפשר למבוטח להוכיח צמצום הכנסות כנדרש תוך שימוש בהגדרת "התקופה הקובעת" שהיא נוחה יותר לעובד שכיר מאשר לעצמאי.
| 
תצוגת הדפסה