פורסם ב 9/2014

 

פסק הדין מתייחס לשאלת תחולתם של כללי מס הכנסה (בעלי הכנסה מעבודה בחוץ לארץ), התשמ"ב-1982 ("הכּללים") על עובדי המערערת שביצעו עבודה בחו"ל ושבו מעת לעת לחופשות מולדת,שתקופת עבודתם עלתה על 4 חודשים בעוד ששהייתם בחו"ל לא עלתה על תקופה זו. החברה טענה שהיא אינה חייבת להחיל את הכללים ורשאית לנכות מס במקור על פי המדרגות הרגילות בפקודת מס הכנסה.

 

מחלוקת נוספת התעוררה בין הצדדים ביחס להוצאות אש"ל ששילמה המערערת לעובדיה ואשר פיצלה אותן משכרם של העובדים ולא ניכתה בגינן מס במקור.

 

נקבע, כי לצורך בחינת תחולתם של הכּללים יש לבחון את תקופת רציפות העבודה ולא את רציפות השְהִייה, . עובד שמועסק מחוץ לישראל ושב לישראל לחופשה, או אפילו יצא לחופשה במדינה אחרת במהלך תקופת עבודה של 4 חודשים, אינו קוטע את רצף העבודה ויש לחשב את המס המגיע ממנו לפי "הכללים".

 

 

באשר להוצאות האש"ל, קבע השופט, תוך שהוא מַפנה בעניין זה לפסק-דינו בעניין סגמן (ע"מ (חי') 970/07), כי נישום החייב במס רשאי לנַכּוֹת הוצאות על פי תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסוימות), התשל"ב-1972 רק אם ההוצאות הוצאו בפועל,* כלומר אם העובד יכול להוכיח שהוא אכן נשא באותן הוצאות בעת עבודתו בחו"ל לרגל עבודתו. 

 

*      ראו בעניין זה, גם את פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין יילמזלר אינטרנשיונל, חברה לבניה וטקסטיל בע"מ (עמ"ה (ת"א) 1073/05) ואת פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין גריידי (עמ"ה (י-ם) 9048/05).