משיכת הלוואה מהחברה - הינה משכורת
פסק הדין בעניין ש.י. שם טוב בע"מ
המערערים החזיקו במניותיה של החברה ש.י. שם טוב בע"מ , שניהם גם עבדו בחברה וקבלו ממנה משכורת.
שניהם משכו מהחברה סכומים במהלך השנים, ובסוף חודש דצמבר בכל שנה בוצעה הקטנה ביתרת המערערים באמצעות הפקדת כספים, ומייד לאחר מכן, ביום הראשון של השנה העוקבת, נמשכו שוב כספים.
המערערים טענו כי מדובר בהלוואות שנטלו מהחברה וכי הם פעלו להשיבן בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי נסיבות העניין אינן מלמדות על התנהלות אופיינית להלוואה:
1. לא נחתם מסמך המעיד על הסכמה בין הצדדים לגבי מתן ההלוואה.
2. אופן ההחזר אינו אופייני להלוואות.
3. המשיכות נרשמו במאזן תחת "חייבים ויתרות חובה" ולא תחת "הלוואות".
4. לא הוצגו הביטחונות להלוואה.
5. רואה החשבון לא הגיש תצהיר לבית המשפט, דבר המטיל ספק באמיתות הרישום.
6. גם כאשר הוחזרו כספים הרי שמדובר בהחזר קטן וחלקי כשיתרת החוב רק הלכה וגדלה משנה לשנה.
7. לא הוצגה כל תכלית מסחרית להחזרת הכספים בסוף כל שנה ולמשיכות בראשיתה של כל שנה עוקבת, ואלו מהוות בגֶדר "עסקה בדויה" שפקיד השומה רשאי להתעלם ממנה.
לאור כל האמור, קבע השופט מינץ, כי דין הכספים כדין הכנסה ממשכורת בידי המערערים.
ללקוחותינו שלהם יתרת חובה משמעותית כלפי החברה שבשליטתם, מומלץ ליצור עמנו קשר מיידי, כדי לבדוק אם המבחנים שנקבעו בפסק הדין תקפים לגביהם, שמא תהפוך יתרת החובה שלהם למשכורת תוך חיובם במס גבוה.
|
| 
תצוגת הדפסה