תקבול בגין התחייבות לאי תחרות הינו רווח הון – פסק דין תקדימי
פס"ד יוסף ברנע (ע"מ 29425-01-11)
1. הסוגיה המרכזית בפסק דין, היא מה דינם של תקבולים אותם קיבל המערער לאחר פרישתו, בתמורה להתחייבותו שלא להתחרות בחברה בה עבד.
2. המערער טען כי מרכיב התשלום ששילמה לו החברה הינם בעבור התחייבותו שלא להתחרות בחברה ולכן הם רווח הון.
3. פקיד השומה כפר-סבא לעומת זאת טען, כי התקבול שולם למערער בגין עבודתו, ועל כן מהווה חלק משכר העבודה, או מפיצויי הפיטורין – ובכל מקרה המדובר בהכנסה פירותית לפי סעיף 2(2) לפקודה.
4. המערער היציג עדויות בנוגע לניסיונו, יכולותיו, ומעמדו המקצועי בתחום פעילות החברה. כך לדוגמה, העיד מנכ”ל החברה על החשש בחברה מפני תחרות מצד המערער לאחר פרישתו.
5. פסק דין
בפסק הדין קבע בית המשפט מפורשות: “…הזכות להתחרות הנה “נכס” כהגדרתו בסעיף 88 לפקודה, כך שוויתור על זכות דנן עולה כדי מכירת נכס הוני…” ובהמשך: “…תשלום של המעביד לשעבר בעבור מניעת שימוש באותה זכות מהווה “מכירה” של ה”נכס” לענין סעיף 88 לפקודה…”.
|
בכל הנוגע לתקופה בה שימש המערער כיועץ, לאחר סיום תפקידו, קבע בית המשפט כי בתקופה זו יש לראות את התקבול כחלק מן השכר ששולם למערער כעבור עבודתו כיועץ, ועל כן מדובר בתקבול פירותי.
לעומת זאת, לגבי תקופה שלאחר סיום העסקת המערער כיועץ, התקבול הינו תשלום בעבור התחייבות המערער להימנע מתחרות בחברה, ועל כן מהווה תקבול הוני.
|
|
תצוגת הדפסה