הכרעה שיפוטית ראשונה בדבר סיווגו של יחיד כתושב ישראל
פס"ד בעניין א.כ (ע"מ - 36696-10-10)
בתקופה האחרונה, פרסמה רשות המסים מספר חוזרים והחלטות מיסוי הדנים בקביעת תושבותו של יחיד, אך זהו פסק דין ראשון העוסק באופן כה מפורט בסוגית החושבות לאחר תיקון 132 לפקודה.
השנים הנדונות בפס"ד הן 2005 ו- 2006.
המערער טען כי מרכז חייו הוא ברומניה: עוד ב- 1998 הקים חברה רומנית והחל שם בפעילות עסקית בתחום הנדל"ן, ב- 2001 העתיק את מקום מגוריו לעיר בראשוב ברומניה שם חי עם בת זוג אזרחית ותושבת המקום.
בכל אחת מהשנים הנדונות הוא שהה בישראל פחות מ- 183 יום.
פקיד השומה טען מנגד שהמערער הוא תושב ישראל וכי מרכז חייו בישראל: הוא נשוי לתושבת ישראל ואב לשני ילדים בגירים המתגוררים בישראל; הוא מתגורר בבית הרשום על שמו ועל שם אשתו ביבנה; הוא מחזיק בשליש ממניות חברה ישראלית ממנה גם קיבל שכר; בדיווחיו למס הכנסה הוא דרש נקודות זיכוי כתושב ישראל; יש לו חשבון בנק המנוהל בישראל; מתקיימת בו חזקת הימים הקבועים בסעיף 1(א)(2)(ב) לפקודה הקובעת חזקת תושבות אם הנישום שהה בישראל 30 יום בשנת המס וכן 425 יום במצטבר בשנת המס ובשנתיים שקדמו לה; הוא רשום כבעלים של מחצית החנות בה מתנהלים עסקי החברה הישראלית וכן כבעלים יחד עם אשתו של דירת מגורים נוספת המשמשת למגורי בנם.
המערער היה חבר במשמר האזרחי בשנות הערעור.
ביהמ"ש בחן את הפרמטרים הקבועים בהגדרת תושב בפקודה: בית הקבע, מקום המגורים, מקום העיסוק הרגיל או הקבוע, מקום האינטרסים הכלכליים הפעילים ופעילות בארגונים, באיגודים או במוסדות שונים:
לאור העובדה שלרשות המערער עמדה יחידת דיור גדולה ונפרדת בבית המשפחה ביבנה, קבע שלמערער בית קבע בישראל. ביהמ"ש בדק גם את מספר הימים בהם שהה בכל אחת מהמדינות, לפי אופן ספירת הימים הקבוע בפקודה לעניין החזקות המספריות (לרבות חלק מיום).
לעניין מקום העיסוק, נקבע שבמקרה הנדון עיסוקיו של המערער ברומניה היו רבים מעיסוקיו בארץ, אם כי העובדה שהמשיך לקבל משכורת מהחברה הישראלית שירש 1/3 ממניותיה, היתה לו לרועץ.
ביהמ"ש נוכח שלמערער אינטרסים כלכליים פעילים בישראל, לרבות חשבונות חסכון וקופ"ג, וכן חשבון בנק פעיל. המערער לא הצליח לשכנע שבוצעו בו פעולות עתיות "אוטומטיות" (כגון: תשלום "מזונות" לאשתו בנפרד).
למרות שלכאורה למערער נכסים רבים ברומניה, לרבות נכסי נדל"ן, חברה פעילה, השקעות ורכבים, גם לגבי אלו המערער לא סיפק די הוכחות כדי לשכנע את ביהמ"ש.
לבסוף, הביא ביהמ"ש בחשבון את ההיבט הסובייקטיבי, כפי שנקבע גם בפס"ד אריה גונן:
ביהמ"ש נוכח שהמערער לא טרח להמציא ראיות כדי לתמוך בראייתו הסובייקטיבית לפיה הוא אינו תושב ישראל, ואילו מנגד, עמדה העובדה שהמערער דרש נקודות זיכוי כתושב ישראל בדוחות המס שהגיש בישראל. המערער טען שהדיווחים נעשו כ"ברירת מחדל" מבלי משים, ע"י אחיו ורוה"ח, ואף שהדוחות הוגשו שלא בידיעתו.
ביהמ"ש הכריע שהמערער לא הצליח להפריך את החזקה המספרית לפיה היה תושב ישראל.
ביהמ"ש בחן את תושבותו של המערער עפ"י הוראות הפקודה מבלי להתחשב באמנה בין ישראל לרומניה. אכן כך יש לנהוג, כאשר המערער לא הוכיח שנחשב לתושב רומניה לצורך מס ברומניה בשנים הנדונות, ולפיכך ממילא לא חלות עליו הוראות האמנה, לרבות "שוברי השוויון" הקבועים בה לעניין הכרעת תושבותו של יחיד הנחשב לתושב בשתי המדינות.
מסקנות מפסק הדין:
על מה צריך להקפיד מי שטוען לניתוק תושבות מישראל:
1. לא להחזיק בית קבע בישראל.
2. כן להחזיק בית קבע בחו"ל (בבעלות או בהשכרה לזמן ארוך).
3. כן לשלם מס במדינה בה אתה מתגורר – עדיף מדינת אמנה (כדי להנות משוברי השוויון באמנה).
4. לא לדרוש נקודות זיכוי של תושב (ההיבט הסובייקטיבי).
5. לא לנהל חשבון בנק פעיל בישראל.
6. לא לקבל משכורת ישירה מחברה ישראלית.
7. לא לשהות בישראל כמות הימים שבסעיף 1(2)(ב) שמקימה "חזקת תושבות" ("חזקה לכאורה" – שאם מתקיימת צריך להביא הוכחות לסתור אותה).
8. לא להיות חבר באיזשהו ארגון ישראלי גם לא במשמר האזרחי.
9. לגבי הביטוח הלאומי – עדיף להודיע גם להם על ניתוק תושבות.
|
סעיף 1 לפקודת מס הכנסה
"תושב ישראל" או "תושב" –
(א) לגבי יחיד – מי שמרכז חייו בישראל; ולענין זה יחולו הוראות אלה:
(1) לשם קביעת מקום מרכז חייו של יחיד, יובאו בחשבון מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים, ובהם בין השאר:
(א) מקום ביתו הקבוע;
(ב) מקום המגורים שלו ושל בני משפחתו;
(ג) מקום עיסוקו הרגיל או הקבוע או מקום העסקתו הקבוע;
(ד) מקום האינטרסים הכלכליים הפעילים והמהותיים שלו;
(ה) מקום פעילותו בארגונים, באיגודים או במוסדות שונים;
(2) חזקה היא שמרכז חייו של יחיד בשנת המס הוא בישראל:
(א) אם שהה בישראל בשנת המס 183 ימים או יותר;
(ב) אם שהה בישראל בשנת המס 30 ימים או יותר, וסך כל תקופת שהייתו בישראל בשנת המס ובשנתיים שקדמו לה הוא, 425 ימים או יותר.
לענין פסקה זו, "יום – לרבות חלק מיום";
(3) החזקה שבפסקה (2) נינתנת לסתירה הן על ידי היחיד והן על ידי פקיד השומה;
(4) שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לקבוע תנאים ולפיהם יראו יחיד שאינו תושב ישראל לפי פסקאות (1) ו- (2) כתושב ישראל, ובלבד שהתקיים בו אחד מאלה:
(א) הוא עובד מדינת ישראל;
(ב) הוא עובד רשות מקומית בישראל;
(ג) הוא עובד הסוכנות היהודית בארץ ישראל;
(ד) הוא עובד הקרן הקיימת לישראל, קרן היסוד – המגבית המאוחדת לישראל;
(ה) הוא עובד חברה ממשלתית;
(ו) הוא עובד רשות ממלכתית או תאגיד שהוקם לפי חוק, וכן רשאי הוא לקבוע כאמור כי סוגי יחידים שרואים אותם כתושבי ישראל לפי פסקאות (1) או (2), לא יראו אותם ככאלה, והכל בתנאים שיקבע.
(ב) לגבי חבר בני אדם – חבר בני אדם שהתקיים בו אחד מאלה:
(1) הוא התאגד בישראל;
(2) השליטה על עסקיו וניהולם מופעלים בישראל;
| 
תצוגת הדפסה