עקב סכסוך בין החברה לבין המערער ששימש סמנכ"ל הכספים שלה הוא דרש סכומים כספיים שונים מהחברה עקב עם סיום עבודתו. לבסוף הסכימו הצדדים על הסכם גישור שסיכם את תנאי סיום עבודתו של המערער בחברה ולפיו שולם למערער סך של 1,248,972 ₪, המהווה סך של 12 משכורות חודשיות בצירוף מענק חד-פעמי,  כסילוק סופי של כל התביעות והדרישות של המערער מהחברה, ובין היתר, גם כנגד התחייבותו לאי – תחרות בחברה.

 

        פקיד – השומה דחה את טענת המערער, כי מדובר בתקבול הוני וחייבו במס הכנסה רגיל כתקבול של הכנסה לפי סעיף 2(2) לפקודה.

 

        בית-המשפט קבע כי תביעות המערער מהחברה הוגדרו על-ידי המערער עצמו כזכויות שכר נלוות ביחס לתקופות העסקתו בחברה ובכללן שנת הודעה מוקדמת, הפרשי שכר וכו'. עוד קבע בית המשפט, כי התחייבויותיו של המערער לשמירת סודיות ולאי תחרות אינן "הנכס" בגינו שילמה החברה למערער את סכום ההסכם, אלא תנאי שהתנתה החברה בגין הסכמתה לשלם, בפשרה את הסכום שהוסכם בגין דרישות שכר ותנאי העבודה שלו ערב פרישתו.