בית הדין האזורי לעבודה קיבל ביום 3/10/10 תביעה לדמי אבטלה של בעל שליטה ששימש כמנכ"ל החברה.

 

בית הדין קבע כי הייתה קיימת הפרדה בין עבודתו בחברה, לבין היותו בעל שליטה, ועל כן הוא זכאי לדמי אבטלה, למרות שחוק הבטוח הלאומי קובע שבעל שליטה אינו מבוטח בבטוח אבטלה.

ביהמ"ש קובע שניתן להפריד בין היותו של המבוטח בעל שליטה לבין היותו עובד בחברה – שזכאי ככל עובד אחר לדמי אבטלה.

 

בית הדין מאשר כי המבוטח, הוא בעל שליטה בחברה, ולפיכך אינו יכול לקבל דמי אבטלה בהתאם לסעיף 6ב כאמור.

 

עם זאת, בית הדין נשען על הלכת גרוסקופף (עב"ל 20182/97) (שניתן לפני 1/2009) - לפיה אדם הוא עובד החברה כאשר מוכח כי העבודה מתבצעת כנגד תמורת "שכר" וכאשר שולמו עבורו דמי הביטוח כעובד.

 

בית הדין בחן האם במקרה הנדון ניתן להבחין בין תפקידו ופעילותו של המבוטח כעובד לבין פעילותו כבעל שליטה.

 

בית הדין ציין כי המניות הרגילות שקיבל המבוטח הוקצו גם לעובד נוסף בחברה שאינו קרוב משפחתו של המבוטח.

התרשמות בית הדין, כי מדובר בהעסקה אמיתית באדם שהחל עבודתו בחברה מלמטה, וטיפס בסולם המשרות עד למשרת מנכ"ל, כמו כן, שהעברת 4.95% מהמניות לתובע לא היה כל קשר להיותו אחיו של בעל השליטה העיקרי והוכחה לכך שבאותו מעמד בוצעה אותה הקצאה לעובד נוסף, שאינו בקרש משפחתי עם בעל השליטה בחברה.