1.       בשנת 2007 פרסם היועץ המשפטי דאז לרשות המיסים, הנחייה פנימית לפקידי השומה, לפיה כאשר כלי רכב רשום במשרד הרישוי על-שם בעל המניות או עובד בתאגיד  – אין התאגיד יכול לטעון, כי הרכב בבעלותו לצורכי מס, אף אם הרכב נרכש על-ידו, וכנגזר מכך, אין לאפשר לתאגיד לדרוש בניכוי הוצאות בגין אותו כלי רכב.

 

2.       למרות ההנחייה, חלק מהנישומים המשיכו לנהוג בהתאם לפרשנות אחרת, לפיה ייחשב הרכב בבעלות התאגיד לצורכי מס גם אם הוא רשום ע"ש בעל המניות (מומלץ, כמובן, לתת על כך גילוי מלא בדיווח לרשויות המס).

 

3.       לאחרונה פורסם פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין בקשת רשות לערעור, שהגיש המוסד לביטוח לאומי בסוגיה דומה. בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור וקבע, כי יש לפרש את המילים "רכב בבעלות המעביד" כמתייחסות לרכב שהבעלות מכוח דיני הקניין היא של המעביד גם אם הרישום ברשות הרישוי אינו משקף בעלות זו.

 

4.       למרות שפסק הדין דן בסוגיה שונה (שאלת זכאותו של המוסד לביטוח לאומי לשיבוב כלפי חברת הביטוח, כאשר הרכב שבו נהג העובד במהלך לתאונת עבודה הינו בבעלות החברה המעבידה), הוא מהווה תמיכה לפרשנות הגורסת בניגוד לעמדת היועץ המשפטי לרשות המיסים.

 

5.       בכל מקרה, חברה שמחליטה לרשום את רכב החברה על שם בעל המניות ולא על שם החברה, צריכה להיות מודעת לחשיפה של החברה לאי הכרה בהוצאות אחזקת הרכב, וזאת לפי עמדת מס הכנסה.