אנגליה מחייבת, בנסיבות מסויימות, במס את חלק מתושביה בגין הכנסות, אשר הופקו ו/או נצמחו במדינות זרות, וזאת למרות העבודה, כי שיטת המס הנהוגה באנגליה, הינה שיטת מס "פרסונלית", הממסה את רווחיו של התושב, ללא קשר למקום הפקתם.

שיטת מס "פרסונלית", הממסה את רווחיו של התושב, ללא קשר למקום הפקתם.

עובדה זו הופכת את אנגליה ל"מקלט מס" לאנשי עסקים ממדינות שונות, כגון ישראל, המאמצים את אנגליה כמדינת תושבותם, וכך מקבלים פטור ממס על הכנסות שהופקו מחוץ לאנגליה.

הדין האנגלי, מבחין בין שלושה סוגים של "תושבים" לעניין מיסוי:

כדי לזכות במעמד של Domicile באנגליה, אדם חייב להראות, כי נטש את כל קשריו עם מדינתו הקודמת, וכי עתה הוא מתכוון להפוך את אנגליה לבית הקבע שלו.

משמעות המס של אי הכרה בתושב אנגליה כבעל Domicile היא חשובה ביותר, הואיל ו- Non - Domiciled אינו חייב במס, בגין הכנסות / רווח הון / ירושות אשר הופקו / התקבלו מחוץ לאנגליה, אלא אם הביא את ההכנסות / הכספים לתוך אנגליה.

לאור הקלות היחסית, שבהשגת מעמד של תושב, או של תושב קבע באנגליה, ולאור הקלות שבה תושב, שאינו יליד אנגליה, יכול שלא להיתפס כבעל Domicile באנגליה, מהווה אנגליה מקלט מס לאזרחים זרים, המנצלים את הטבות המס הגלומות במעמד של Non – Domicile.

לדוגמה, לב לבייב העובר להתגורר באנגליה, יכול ליהנות מן ההכנסות מהשקעות במדינות, שבהן שיעורי המס נמוכים, ולא לשלם כל מס נוסף באנגליה.

כמו כן, לא ישלם גם מס בישראל (אינו תושב ישראל יותר).

בשונה מישראל, אנגליה נמנעת מלהטיל "מס הגירה". הפקודה הישראלית מטילה מס (אשר זכה לכינוי "מס הגירה") על נכסים בחו"ל ברגע בו בעליהם חדל להיות תושב ישראל, אף אם בפועל נכסיו בחוץ לארץ לא נמכרו לאף גורם.

לעומת זאת, תושב אנגליה אינו חייב במס רווח הון, כל עוד לא ביצע מכירה בפועל. זאת, ללא קשר להפסקת היותו תושב אנגליה.

אם אותו אדם ביצע את המכירה בשנת המס, שלאחר שנת המס שבה חדל להיות תושב אנגליה, הוא לא יחויב במס רווח הון באנגליה.