החל מ- 1/1/03, חל שינוי במשטר המס בישראל שעבר משיטת מיסוי על בסיס טריטוריאלי (מיסוי ההכנסות, שהופקו או שנצמחו בישראל בלבד), למיסוי על בסיס פרסונלי (מיסוי כל ההכנסות של תושב ישראל, ללא תלות במקום הפקת ההכנסה), התוצאה של שינוי משטר המס והמעבר למיסוי על בסיס פרסונלי, פירושם הרחבה, הלכה למעשה, של בסיס המס בישראל.
מהאמור לעיל, ברור כי יש חשיבות מכרעת לשאלה: מי הוא "תושב ישראל?". פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א – 1961 (להלן – "הפקודה"), מגדירה כי יחיד תושב ישראל הוא מי שמרכז חייו מצוי בישראל.
הגדרת מרכז חייו של יחיד כוללת מבחן מהותי, הבוחן את הזיקות המשפחתיות, הכלכליות והחברתיות של האדם.
תושבותו של אדם תיקבע על פי המקום, שבו מרוכזות מירב הזיקות שלו (המשפחתיות, הכלכליות, החברתיות וכו').
מבחן מרכז החיים נקבע בפסיקה ועוגן בחוק. בפסק הדין בעניין גונן, נקבע כי לצורך בדיקת מבחן מרכז החיים, יש צורך לבחון את כל אורחות חייו של היחיד (משפחתו, מקום האינטרסים הכלכליים, מקום קשריו החברתיים וכו').
בית המשפט קבע בעניין זה, כי למבחן מרכז החיים יש שני פנים: הפן האובייקטיבי – המקום שבו מרוכזות הזיקות של אותו אדם (המבחן הפיזי), הפן הסובייקטיבי – היכן אותו האדם רואה את מרכז חייו (מבחן הכוונה).
תושבותו של אדם אינה נפסקת, ברגע שהוא עובר לגור מחוץ לגבולות המדינה, גם אם המעבר הוא למספר שנים. כלומר, אין מדובר "בתהליך חד", אלא בתהליך הדרגתי.
מן הראוי להזכיר את פסק הדין בעניין צייגר, שם נידונה שאלת פיצול התא המשפחתי.
באותו מקרה, הנישום עבד במשך שנים רבות באילת, בעוד משפחתו עברה לרעננה.
בית המשפט קובע, כי בנסיבות מיוחדות, שבהן היחיד מתגורר במשך שנים רבות במקום מסויים, והוא "נטוע" שם מן הבחינות הכלכלית והחברתית, ניתן לראות בו תושב אותו מקום על אף הימצאות משפחתו במקום אחר!
לצורך בדיקת התושבות, הפקודה קובעת שתי חזקות הניתנות לסתירה:
חזקה ראשונה: אדם שישהה במרבית ימי השנה בישראל, 183 ימים לפחות במהלך שנת מס (כלומר, שנה קלנדרית:
), ייחשב כתושב לצורך מיסוי.
ההנחה בבסיס חזקה זו היא, כי אדם השוהה רוב הימים בשנת מס מסויימת בישראל, הרי מרכז חייו באותה שנת מס הוא בישראל.
חזקה שנייה: אדם ששהה בישראל, בשלוש שנות המס שחלפו (כולל השנה הנבחרת), 425 ימים לפחות ומתוכם 30 ימים לפחות בשנת המס הנבחנת – חזקה, כי הוא תושב ישראל לצורכי מס.
ההנחה כאן, כי שהייה מינימלית בשנת המס הנבחנת (30 ימים), המיתוספת לשהייה ארוכה בשנתיים שקדמו לה (395 ימים), מגבשת, מעיין "מסה קריטית" של ימי שהייה בישראל, המעידה כי מרכז חייו של הנישום הוא בישראל, בשנת המס הנבחנת.
שאלת תושבותו של אדם היא שאלה בעלת השלכות מס קריטיות כאשר תושב ישראל המפיק הכנסה בחוץ לארץ אינו פטור מדיווח ומתשלום מס בישראל, אלא אם חדל להיות תושב ישראל.
תצוגת הדפסה