הכרה בחובות אבודים כהוצאה מוכרת

רצוי להקדים את הטיפול בחובות בעיתיים, כלומר – להחליט אם לתת לחייב "הנחה" ולהוציא תעודת זיכוי  או להביא לסיום הליכי גבייה או פשרה. נציין כי חובות אבודים מוכרים כהוצאה רק אם מוכח להנחת דעתו של פקיד השומה כי נעשו כל המאמצים לגבותם. לפיכך, יש להוכיח את ביצוע הפעולות לגביית החובות כגון – פנייה בכתב לחייבים, פנייה באמצעות עורכי דין, הגשת תביעות משפטיות וכו'. לחילופין, ניתן להוכיח כי סיכויי הגביה נמוכים ביותר והוצאות הגבייה אינן כדאיות ביחס לגובה החוב. יש אפשרות להמחות חובות מסופקים לחברת גבייה ולתבוע כהוצאה לצורכי מס את ההפרש בין סכום החובות שהומחו לבין התמורה ששילמה חברת הגביה או שהתחייבה לשלם (בדרך כלל % מסויים מהחוב).

עמדת מס הכנסה  בנושא זה הינה כדלהלן:

1)         חוב אבוד יוכר בהוצאה רק אם הוא עסקי, ונרשם בעבר כהכנסה בספרי העסק.

2)         החוב בלתי ניתן לגבייה (למשל – החייב פשט את הרגל או שהוא חברה בפירוק).

3)         חייב להתקיים התנאי שמועד פירעון החוב הגיע. אם מועד פירעון החוב הוא לאחר תאריך המאזן והחייב פשט את הרגל לאחר תאריך המאזן יוכר החוב האבוד בשנה הנוכחית. אם בתאריך המאזן ידוע כבר שלא ניתן יהיה לגבות את החוב (למשל, כיוון שהחייב פשט את הרגל). לפיכך יש להכין ראיות לכך שכבר השנה היה ברור שהחוב הינו אבוד גם אם פורמלית החייב פשט את הרגל בשנה הבאה.

יש לאסוף ראיות התומכות בפעולות שבוצעו לגביית החובות האבודים. לגבי חובות של לקוחות שאינם יכולים לעמוד בתשלום – מוטב להגיע עמם להסכם פשרה עד 31 לדצמבר 2006,  כדי שיתרת החוב שלא תשולם תותר בניכוי בשנת המס הנוכחית.

יש לציין, כי עצם הדרישה להכיר בחוב כהוצאה מוכרת אינה מונעת מבעל העסק לתבוע את החוב בעתיד אם יתגלה איזשהו סיכוי לגבייה.