הוצאות בשל  הפקדה בקופת גמל לתשלום דמי מחלה

חוק דמי מחלה תשל"ו – 1976 מחייב את המעסיק לשלם לעובדו, שנעדר מעבודתו עקב מחלה, דמי  מחלה, כפי מפרט זה:

             ·       בעד יום ההיעדרות הראשון – אין תשלום.

             ·       בעד היום השני ועד השלישי – מחצית "דמי המחלה".

             ·       בעד הימים מהרביעי ואילך – "דמי מחלה" מלאים.

"דמי מחלה" – 75% מהשכר הרגיל שהיה העובד מקבל לו המשיך בעבודתו.

ימי המחלה מוגבלים ליום וחצי לכל חודש עבודה מלא ולא יותר מ- 90 יום.

על פי הסעיפים 17 (5) ו- 18 (א) לפקודת מס הכנסה – הסכומים המופקדים בקופה לתשלום דמי מחלה, מוכרים כהוצאה לצרכי מס הכנסה.

התקנות החדשות מאפשרות למעבידים לנכות כהוצאה לצורך מס הכנסה סכומים, שיופקדו על שמם לצורך כיסוי תשלום עתידי של דמי מחלה, בלי להיפרד מנכסיהם (סכומים שיוחזרו למעביד – ולא ישולמו לעובד שחלה – יתווספו להכנסתו החייבת במס).

שיעור ההפרשות לקופת גמל לדמי מחלה הינו 2.5% מהמשכורות של העובדים הזכאים לדמי מחלה, בתנאי שהסכום המצטבר בקופה במרוצת השנים לא יעלה על 7.5% מהמשכורות ששולמו בשנה האחרונה.

המעבידים העמיתים ימשכו מהקופה את הסכומים הדרושים לכיסוי דמי המחלה ששילמו לעובדיהם. הקופה הינה קופה לצבירה, ולא קופה המעניקה ביטוח למעבידים או לעובדים. לפי המבנה של הצבירה, המדובר בצבירה של המעביד ולטובתו, ללא חשבונות או חישובים  אישיים של העובדים הזכאים לדמי מחלה.

על המעבידים להגיש בתום כל שנה אישור של רואה חשבון על סך כל המשכורות הזכאיות לדמי מחלה, וכן אישור שהמעביד אינו חבר בקופת גמל נוספת לדמי מחלה.

אם יצטברו בקופה עודפים, על הקופה להחזיר למעביד את עודף הצבירה, שמעל התקרה המצטברת של 7.5% מהמשכורות ששילם בשנה האחרונה. כן יש להחזיר למעביד את כל יתרת הצבירה – אם לא התקבל אישור רואה חשבון, כאמור, או אם לפי אישור רואה החשבון, אין המעביד מעסיק עוד עובדים הזכאים לדמי מחלה.

חרף המבנה של קופה מרכזית, מתירה תקנה 40א העברת כספים, שנצברו בחשבון מעביד אחד לחשבון מעביד אחר, במקרים הקבועים בהסכם עבודה קיבוצי, החל על העובד שפרש מעבודתו אצל המעביד ועבר לעבוד אצל המעביד האחר.