פסילת ספרים בגין אי רישום תקבול והדרך להימנע מכך

הוראות ניהול ספרים מטילות חובה על נישום / עוסק לרשום תקבול המתקבל בידיו, בסמוך לקבלתו. חשוב להבהיר כי בפסיקה נקבע כי דווקא תקבולים קטנים שעלולים להישכח במהלך יום של פעילות בעסק, חייבים להירשם באופן מסודר, בסמוך לקבלתם, קטנים ככל שיהיו.

סעיף 145ב לפקודת מס הכנסה מעניק לפקיד השומה סמכות לנקוט בסנקציה חמורה ולפסול ספריו של עוסק בשל אי רישום תקבול. פקיד השומה ימנע מנקיטת צעד זה אם שוכנע כי הייתה סיבה מספקת לאי רישום התקבול. מעבר לסנקציה של פסילת הספרים עצמה, קיים מספר רב של סנקציות המופעלות על הנישום עקב פסילת ספריו. בין היתר, לא יחול שיעור מס מופחת של 20% על ההכנסה מיגיעה אישית,  פקיד השומה רשאי לסרב להתיר ניכוי הוצאות על פי חשבונות שהגיש הנישום ולשום את ההוצאות על פי מיטב שפיטתו, לא יותר קיזוז הפסדים משנים קודמות, לא יותרו ניכויים וזיכויים מסוימים ועוד.

בשנת 1992 פורסמו המלצות הועדה ליישום מינהלי של הוראות החוק בעניין פסילת  ספרים.

כך המליצה הועדה:

"הכלל המנחה בהפעלת שיקול הדעת במקרה של אי רישום תקבול יהיה כי סעיף 145ב' יופעל רק באותם מקרים בהם אי הרישום בצרוף שאר הנסיבות מורה על על אחת מהשתיים:

א.           קיים חשד כי הנישום ניסה להעלים מס.

ב.           קיימת אצל הנישום שיטה לקויה של רישום התקבולים.

הפעלת  שיקול הדעת תעשה באמצעות בדיקה רחבה וכוללת של אי רישום התקבול במסגרת המערך הכללי של עסקו של הנישום. כלומר – הבדיקה לא תבודד את אי רישום התקבול, אלא אי הרישום ייבדק על רקע שאר נתוני העסק. רק על סמך בדיקה כללית ומקיפה של הנסיבות הכוללות והספציפיות של אותו נישום יחליט פקיד השומה האם לפסול את הספרים, או להסתפק באזהרה בלבד."

לגישת הועדה, אין מקום להורות על פסילת ספרים בשל אי רישום תקבול, כאשר קיים רישום חלופי או מקביל של התקבול, באופן בו לפי שיטת ניהול הספרים של הנישום לא קיימת סבירות שהתקבול לא ייכלל בדוח על ההכנסה, ובעיקר נכון הדבר כאשר מדובר במערכת הנהלת חשבונות כפולה. בנוסף הדגישה הועדה, כי בהפעילו את שיקול דעתו על פקיד השומה להתייחס לרמת הציות בעבר וסבירות הדוחות של ההכנסה, שכן יש באלה כדי ללמד באם השמטת הרישום הנה מקרית.

כדי להתגונן כנגד פסילת ספרים אפשר לטעון שני סוגים של טענות: האחד, כי כלל לא היה "תקבול" כמשמעותו בהוראות ניהול ספרים; והשני,  כי היה תקבול, אך היתה "סיבה מספקת" לאי רישומו.

טענות כגון לחץ בעבודה או תקלות טכניות ברישום התקבול (תקלות הקשורות למשל בקופה הרושמת) אינן מהוות סיבה מספקת לאי רישום התקבול. בית המשפט מפרש את המונח "סיבה מספקת", כהתרחשות של אירוע בלתי צפוי וחריג, כאשר כל מקרה ייבחן על פי עובדותיו.