סעיפים 3(ט1) ו-62א לפקודת מס הכנסה נוספו במסגרת חוק ההסדרים לשנת 2017, בתחולה מיום 1.1.2017.

הסעיפים הללו יוצרים הכנסה חייבת מס אצל בעלי מניות שמשכו כספים מהחברה כהלוואה וכן הכנסות מדיבידנד רעיוני, אצל בעלי מניות בחברות שהוגדרו   "חברות ארנק".

המוסד לביטוח לאומי אינו יכול להבדיל בין הכנסה רגילה בשומה לבין הכנסה שמקורה בחוק ההסדרים, לכן, יש להודיע לבטוח לאומי, במכתב ,או באמצעות מערכת ייצוג לקוחות, על כל חיוב בדמי ביטוח שמקורו בסעיפים 62א או 3(ט1) לפקודה כדי שהחוב יוקפא תחת הכותרת "חברות ארנק".

במקרים שבהם ההכנסה אצל היחיד  מסווגת כהכנסת עבודה (שכיר)  ואין נתונים בטופס 126, המבוטח יתבקש להצהיר על מקור ההכנסה. אם לא יצהיר על מקור ההכנסה, הוא יחוייב בדמי ביטוח (בדומה להכנסות שכיר בחו"ל).

במקרים שבהם ההכנסה אצל היחיד מסווגת כעצמאי ואין לו תיק כעצמאי בביטוח הלאומי, הוא יקבל דרישה לתשלום דמי ביטוח (לפי ברירת מחדל של מי שעובד לפחות  12 שעות בממוצע בשבוע) רטרואקטיבית משנת 2017 ואילך, כולל קביעת מקדמות לשנת 2019.

עובד עצמאי שרשום במוסד לביטוח לאומי, יקבל דרישה לשלם הפרשי שומה.

(המשך בעמוד הבא...)

במקרים שבהם מסווגת ההכנסה כהכנסה שאינה מעבודה, היחיד יקבל דרישה לשלם הפרשים בדמי הביטוח ,כהכנסה שאינה מעבודה.

במקרים שבהם מסווג מקור ההכנסה כדיבידנד מחברה רגילה, היחיד לא יחוייב בדמי ביטוח.

לאחרונה הוציא המוסד לביטוח לאומי הוראות ביניים לסניפים, להקפיא את כל חיובי דמי הביטוח שנובעים מתיקוני החקיקה בחוק ההסדרים לשנת 2017 כולל משיכות בעלים, גם בחברות רגילות לפי סעיף 3(ט1) לפקודה, עד הוצאת חוזר מנחה בנושא.