עוד תאונת מס התבררה בפסק דין שניתן ביום 26.2.2014, בו דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב את ערעורה של חברה בגין חיובה במע"מ בשל תקבול ששולם לה במסגרת הסכם פשרה. 

 

מדובר על הסכם פשרה  בין חברת יאני יועצים לבין מנוף - חברה לניהול קרנות פנסיה בע"מ הקשור להסכם שנכרת ביניהן בשנת 2002.

 

לטענת יאני יועצים, הסכום ששולם לה מכוח הסכם הפשרה, מהווה פיצוי בגין הימנעות ממתן שירות בעתיד או אובדן ריווח עתידי וככזה אינו בא בגדר "שירות" כמשמעותו בחוק מס ערך מוסף. בטענה זו מסתמכת יאני יועצים על פסק הדין-   ע"ש 143/89 ו -ע"ש 59/90 מבני פלס בע"מ.

 

 

לצורך מתן מענה לשאלה האם הסכום שקיבלה יאני יועצים מכוח הסכם הפשרה חייב במס ערך מוסף, בחן בית המשפט אם במסגרת הסכם הפשרה היא הקנתה למנוף זכויות שהיו לה מכוח הסכם קודם, כטענת מנהל מע"מ, או שמא הסכום שהיא קיבלה מכוח הסכם הפשרה הינו תשלום בעד שירותים שעתידה הייתה להעניק למנוף בהתאם להתחייבותה בהסכם 2002 ואשר הוסכם כי היא לא תיתן בעתיד.

 

 

"סילוק טענות הדדי - הצדדים מצהירים ומתחייבים כי אין להם ו/או למי מטעמם... כל טענה ו/או תביעה ו/או דרישה האחד כלפי משנהו ו/או כלפי ..., בכל עניין הקשור, במישרין ו/או בעקיפין, להסכם 2002 ו/או להתחייבויותיו/או לזכויות מכוחו".

כלומר מנוף ביקשה להשתחרר מההתחייבויות שלקחה על עצמה במסגרת הסכם 2002 ומצד שני הסכימה יאני יועצים לוותר על כל טענה ו/או תביעה לזכויות מכוח הסכם 2002.

משכך,נקבע כי התשלום שהיא קיבלה מכוח הסכם הפשרה הינו תמורה למכירת זכות שהייתה לה.

לא נאמר בהסכם הפשרה, כי התשלום שהתחייבה מנוף לשלם ליאני יועצים, הינו בתמורה או בקשר לשירותים שהיא אמורה לתת למנוף בעתיד. במקרה כזה, הפיצוי היה פטור ממע"מ, היות ואינו חלק מהמהלך העסקי הרגיל.

 

עקב הניסוח של הסכם הפשרה, נדחה הערעור.

 

 

צדדים להסכם פשרה, חייבים להקדיש תשומת לב להיבטי המס החלים על הסכם הפשרה.

 

לתנאי ולניסוח הסכם הפשרה יש משמעות קריטית לעניין חבויות המיסוי שעלולות לחול בגין ההסכם, הן מהצד המשלם והן מהצד המקבל.